יום רביעי, 20 בנובמבר 2013

כהן@מושון – הכל טייט

אנשים ש"עושים כבוד למדינה" תמיד מעניינים יותר מסתם אנשים שמתפרנסים בכבוד במדינה. שער ניצחון של תומר חמד על ריאל מדריד ייקח את הכותרת הראשית מניצחון של בית"ר על מכבי חיפה למרות שמצב הרוח של יותר ישראלים יושפע מהאירוע השני. שחקנית ישראלית שתופסת מקום בהוליווד תזכה להרבה יותר אזכורים מסתם שחקנית שעשתה בארץ תפקיד מדהים. אנחנו מאוד גאים בנציגים שלנו בעולם למרות שהגאווה הזאת בדרך כלל מתחוללת רק בינינו לבין עצמנו. בשנים האחרונות, מרבית שביעות הרצון מוזנת מהגדרתנו כ"אומת הסטארט אפ" שממציאה פטנטים לעולם, מרבית הישראלים מרגישים חלק מאותה אומה כאילו שהמוח היהודי הוא איבר קולקטיבי שהאונה השמאלית שלו מתחילה בצפת ונגמרת ברחובות.

לפעמים שוכחים שמאחורי ה"כבוד" לו זוכה המדינה עומד צורך בסיסי של בנאדם להצליח בתחומו או סתם להתפרנס. נדמה שבתקופה האחרונה המניע הזה, שנמצא בבסיסה של כל חברת סטארט-אפ, מחלחל אט אט גם ליצירה ולתרבות הישראלית - "קשת" מייעדת במחשבה תחילה פורמטים כמו "הכוכב הבא" להפצה בחו"ל, פרסי אופיר מוענקים לסרטים בין היתר על פי מידת תשומת הלב שהם עשויים למשוך בזירה הבינלאומית וגם המוזיקאים העבריים לא טומנים ידם בצלחת ומכוונים את שיריהם יותר ויותר לקהל רחב יותר מהמיליונים הספורים ששפת אמם היא עברית. תוצר הלוואי של אותה גישה הוא דילול בתרבות שמדברת אל ישראלים כישראלים, עד כמה זה משמעותי? תלוי מה השפיע עליכם יותר, ההתברגות המוצלחת של פורטיסחרוף עם מינימל קומפקט בשוק האירופי או עשרות נכסי הצאן שהקליטו ביחד ולחוד בעברית.

"מה יהיה על המחר אם כל אדם מוכשר טס אל הניכר?" (כהן@מושון, "דברו")

המיקסטייפ  הקסום "חרוימל'ה מכוכב משה" של כהן@מושון מסתובב כבר חודשים רבים ברשת, קשה להיזכר מתי בפעם האחרונה נצפה מקרה כל כך קיצוני של חוסר פרופורציה בין איכות היצירה לדלילות ההייפ העוטף אותה. ידוע שלהתפרנס ממוזיקה זה לא דבר קל, מה שגורם להרבה אומנים להיות קרועים בין האש לאדמה, בין הרצון לבטא את עצמם בלי גבולות לבין הצורך לקבל הכרה על אותו ביטוי. ב-"חרוימל'ה", כהן@מושון נמצאים עמוק בתוך האש, כמו ילד בן 12 שעתיד לגלות שהוא פירומן ובינתיים מכין לכל החבר'ה את תפוחי האדמה בל"ג בעומר. צמד המיכאלים מעידים על עצמם באחד הקטעים במיקסטייפ שהם מותחים קו מדומיין בין נתן אלתרמן ל-KRS one, אפשר להגיד שזה קורה בזמן שבמקומות אחרים נמתח הקו הממשי בין הבלקן ביט-בוקס לג'ייסון דירולו ו-2 chainz.

 "הכל טייט" הוא כנראה הדוגמא הכי מעניינת לאותו קו מדומיין. כהן@מושון לוקחים בקטע הזה ביט שהופק ע"י J-dilla ומרביצים עליו שני בתים פשוטים, לא דרמטיים מדי, שמעבירים למאזין את התחושה שהוא עד למשחק של שני אנשים ששקועים עמוק בעולמם הפנימי ומצליחים להתנתק מהצורך להיות מוצלחים או מתוחכמים. הוורסים שכהן@מושון מבצעים על הביט  נשמעים יותר טוב מהגרסה המקורית של אליל נעוריהם Q-tip, הביצוע שלהם ממש עושה חשק להעלות את J-dilla בסיאנס רק כדי לחמם לו את הלב עם הקטע הזה. חשוב מאוד להדגיש ש"הכל טייט" הוא בסך הכל דוגמא מייצגת למה שקורה במיקסטייפ הזה שמכיל הרבה קטעים עם נוסחה מאוד פשוטה: מינימום יומרה, מקסימום ביטוי חסר עכבות וטונה של אהבה למוזיקה.



   

אין תגובות:

פרסום תגובה