יום רביעי, 13 בנובמבר 2013

סיסטם עאלי - חלון לים התיכון

לפני כמה שנים החליטו ב"ידיעות אחרונות" לפרסם את מצעד 100האלבומים הישראליים הגדולים בכל הזמנים. ידוע שמצעדי 100 הגדולים הם בבחינת עובדה קיימת, הם משקפים את המציאות באופן מוחלט, אף אחד לא ייעז להתווכח עם גלי צה"ל שבחר את "למבדה" להיות שיר המאה (שנת 89') ואת one של u2 להיות שיר העשור של הניינטיז (כנראה בגלל טעות טכנאי ששמע באוזנייה רק את המיקום).
 ובכל זאת, אותו מצעד של ידיעות הציג רשימה די הגיונית של אלבומים כאשר במקום הראשון ניצב "אפר ואבק" של יהודה פוליקר, האלבום הראשון שהוציא לאור את רגשותיהם המודחקים של בני הדור השני לניצולי השואה. מי שגדל בישראל של אחרי שנות ה-80 יתקשה מאוד להעמיד במבחן את הטענה לפיה "אפר ואבק" הוא האלבום הישראלי הגדול בכל הזמנים, יש המון שכבות של נוסטלגיה והקשרים ממלכתיים שצריך לקלף כדי לקבל הרגשה טהורה של האזנה לאלבום. 
כבר מאקורד הפתיחה, שיר הנושא מעורר אסוציאציה של טקס ממלכתי. אחרי הכל, מדובר בהמנון הלא רשמי של יום השואה. "כשתגדל" ו-"שיר אחרי הגשם" שמגיעים בהמשך אמנם פחות אייקוניים אבל גם הם גורמים לחרדה של "עוד שניה יש צפירה ואני שוכב במיטה ושומע מוזיקה בפול ווליום". אחר כך יש גם את "כאן התחנה טרבלינקה" שמזכיר מאוד מסעות לפולין ולקראת הסוף עוד שירים שאפשר לדמיין את המסגרת השחורה סביב מילותיהם כמו "פרחים ברוח" ו-"אהבה הורגת".

"חלון לים התיכון", השיר השני באלבום, אמור לכאורה לעורר את אותן תחושות שמעוררים כל אותם שירי טראומה השזורים באלבום. גם הוא כלול ברפרטוארים של טקסי זכרון רבים וגם הוא נמצא בשאפל הקבוע שעורכי רדיו שולפים בימי אבל ואסונות לאומיים. ולמרות כל אלה, בניגוד למרבית שירי האלבום המעבירים את תחושת הטראומה, "חלון לים התיכון" מעורר תחושה קצת אחרת, מעין תקווה מאופקת. השיר מתאר מכתב של פליט שמגיע לארץ כדי להכין את השטח לקראת הגעת האישה והילד, הפליט כותב על סיכוי של אחד למיליון לאושר למרות הפצע הפתוח ומפנטז על צחוק ילדים. המוזיקה, כפי שמרמז שם השיר, נשמעת ים תיכונית כמו מטקות וארטיק קרח ב-12 שקל.



 כנראה שזה לא מקרי שהשיר זכה ברבות הימים לגרסאות מאמנים כמו רון שובל וגליקריה. אפשר גם להגיד שזה לא מקרי ואפילו מאוד מתבקש ש-"חלון לים התיכון" זוכה בשנה האחרונה לביצוע מרגש ואנרגטי כאחד מאנסמבל ההיפ-הופ היפואי "סיסטם עאלי", הרכב שאם צריך לתאר בצורה לקונית את ההופעה שלו, סביר להניח שהתיאור יישמע כמו קונספט של תוכנית ריאלטי גרועה: ערבי, יהודי ורוסי ששרים בשפת האם, כל אחד בתורו. בתכל'ס הופעה של "סיסטם עאלי" נראית כאילו הדג נחש הצליחו לבנות את מגדל בבל ועכשיו הם שרים על זה. במשך כל ההופעה העיניים מרצדות בין מוקדי ההתרחשות המרובים המצויים על הבמה והאוזניים עוקבות אחר הפלואו הקטלני שלא מושפע מתחלופת השפות התכופה. "סיסטם עאלי" גורמים ל"חלון לים התיכון" להישמע כאילו פוליקר כתב אותו עבורם, יפו של "סיסטם עאלי" היא "פגר עיר", "אור גדול ובוהק שמישהו הפך לפירורים" ועוד כמה משפטים ברוסית ובערבית שלא נשמעים כמו "אני דווקא חושב שסבבה פה". הביצוע של "סיסטם עאלי" נותן תחושה כי גם יפו מייאשת וכל מה שנותר הוא החלון עצמו והתקווה שהוא טומן בחובו. כמו בשאר השירים שפירסמו עד כה, "סיסטם עאלי" לא באים ואומרים "אם אנחנו יכולים לשיר ביחד אז גם אתם יכולים לחיות בשלום", זאת לא הופעה של אחינועם ניני ומירה עוואד, הם מודעים לפצע הפתוח של שולי החברה הישראלית בדיוק כמו שכותב המכתב בביצוע של פוליקר מודע לפצע המלחמה. ועדיין, הביצוע של "סיסטם עאלי" נותן תחושה שדווקא מתוך המודעות לפצע הפתוח יש סיכוי של אחד למיליון שתקווה תצמח מתוך יאוש.




                 



אין תגובות:

פרסום תגובה