יום רביעי, 18 בדצמבר 2013

איציק פצצתי ב"עשן הזמן" החדש 14/12/2013

אומרים על באר-שבע שיש בה "אווירה סטודנטיאלית נהדרת". הביטוי הזה, "אווירה סטודנטיאלית" טומן בחובו מעין הבטחה לסביבה פתוחה ואינטיליגנטית שמקבלת בזרועות פתוחות תרבויות שוליים. בארה"ב המונח "collage rock" שימש בעבר לתיאור מוזיקה אלטרנטיבית עוד לפני שקראו לה מוזיקה אלטרנטיבית. בב"ש לעומת זאת , במופע פתיחת השנה האחרון הופיעו בהתאם לבחירת הקהל ירמי קפלן, חמי רודנר, אסף אמדורסקי ודנה ברגר – 4 אמנים שמרבית הסטודנטים היו עדים לימי השיא שלהם רק אם היתה להם גננת שהשמיעה בגן דיסקים של "איפה הילד".  אלוהים יודע מה היה עושה קומץ חובבי מוזיקת השוליים בעיר אם לא היה את "עשן הזמן", מקום שייעז לארח בשבוע אחד ערב מוזיקה ים תיכונית, ערב הקראת שירה, ג'ם סשן של איתי פרל עם הרכב מקומי והופעה של פלד ואורטגה. כשאתה מגיע לראות הופעה ב"עשן" אתה אף פעם לא יודע מה תקבל, יש מצב שזו תהייה אחת ההופעות המופלאות שתראה בחייך ויש מצב שזו תהייה אחת המביכות. בשני המקרים לא תשאר אדיש וזה גם הקסם של המקום הזה שנטש בשבועות האחרונים את רחוב רינגלבלום, אחד ממעוזי הסטודנטים בעיר, לטובת בית חדש ומרווח בעיר העתיקה.


בשבת האחרונה איציק פצצתי הגיע לבקר בבית החדש. על אף שהשם איציק פצצתי עלול להוביל למסקנה המוטעית כי מדובר בבעל חנות קסמים וטריקים - פצצתי הוא המנוע המוזיקלי שמכתיב את הקצב  ב"העיר הזאת", קצב שבצירוף עם הטקסטים החד-פעמיים והוירטואוזיות של השחקנים/זמרים/ראפרים הופך את "העיר הזאת" מסתם עוד מחזמר ראפ בלשי ליצירת מופת.



כשבחוץ שורר קור של אלוהים יודע כמה מעלות, איציק פצצתי (בשילוב עם האווירה ב"עשן" החדש) מחמם יותר משלוק וודקה מול תנור ספירלה. כבר מהפתיחה, הקאבר המעולה ל-hard times  מעלה את השאלה של למה אף אחד עדיין לא פיתח חצוצרה שנשמעת כמו פצצתי עושה חצוצרה. בקאבר שהגיע ישר אחרי, ל-fuck you של cee-lo הקהל ב"עשן" כבר התחיל לתת עבודה כלהקת ליווי.  בהמשך הגיע אחד השיאים של ההופעה עם הביצוע מלא הפאתוס ל-only girl in the world שנשמע כמו מאש אפ קומי מוצלח בין ריהאנה לקטע על מנשה מ-"העיר הזאת". במהלך ההופעה פצצתי מעיד על עצמו כי "הוא לא מסוגל לעשות שני דברים בעת ובעונה אחת" ומיד לאחר מכן מתחיל לשיר במקביל לנגינה בגיטרה ולתפעול לופר עם 8 ערוצים, באופן כללי כל מה שקורה על הבמה נראה כמו ההפך מפלייבק, יש תחושה שחוץ מהרעיונות, אין שום דבר שנוצר מבעוד מועד.

 אחד המוטיבים היפים בהופעה הוא החיים החדשים שפצצתי מעניק ללהיטי פופ שנכנסו בעבר לאוזן אחת ויצאו מהשניה, שירים כמו   Would I lie to you של Charles& eddie, Sweat של inner cyrcle ו-Closer של ne-yo עוברים כחוט השני בין שיאי ההופעה וחושפים בו זמנית גם את גדולתם וגם את הרקע המוזיקלי הייחודי של פצצתי.   אבל אין ספק כי רגע השיא של ההופעה הוא הביצוע לקטע המקורי מיסטר תעלול שנותן הרגשה כאילו מופיע ב"עשן הזמן" אומן r&b אמריקאי מהשורה הראשונה עם שיר נונסנס ישראלי אורגינלי. אחרי מיסטר תעלול ההופעה ממשיכה בקו המנחה והאהוב, מאפשרת לעכל את העובדה שהבנאדם מופיע בעוד 3 מסגרות שונות ("העיר הזאת", מופע האלתור "אהלן" והופעות מזדמנות של ויקטור ג'קסון) ושצריך לתפוס את הפרץ היצירתי הזה כל עוד הוא נמצא באיזור.




אין תגובות:

פרסום תגובה