יום שלישי, 5 בנובמבר 2013

נצ'י נצ' - שלמה

נצ'י נצ' - שלמה



Hear me talkin bout checkbooks, credit cards "
more money than a sucker could ever spend"
(sugarhill gang rappers delight – 1979)

ראפרים התרברבו בעושרם המופלג עוד בתקופה שאף אחד לא ידע אם אי פעם כל העניין הזה שנקרא היפ-הופ יהיה רווחי. אגו-טריפ לא עולה כסף, כך שלא הייתה שום מניעה מלשיר על עושר וכוח עוד מהימים הראשונים של sugarhill gang ו-kurtis blow, האמת תמיד היתה הרבה פחות חשובה מהסגנון, כמו בכביש גם על המייק אל תהייה צודק, תהייה חכם. השנים עברו וההיפ-הופ הפך מתרבות שוליים לתרבות על, ראפרים הפכו מקוריוז לאליטה תרבותית. כשג'יי זי מעיד על עצמו שהוא מרגיש את המיליארד הראשון באוויר אפשר להאמין לו, אתה יודע שלבנאדם יש בעלות על הברוקלין נטס, בעלות על חצי מהמיטה של ביונסה ועל פתק עם הטלפון של אובמה. ברור לך שהעושר שהוא מדבר עליו מתועד בדו"חות לשנת המס הנוכחית.
ראפרים ישראלים לא מדווחים על כלום למס הכנסה, הדיווח שלהם לא שווה את שתי הדקות שיגזלו מפקיד המס כדי לעבור על הניירת. לראפר הישראלי אין את הכוח, אין את הכסף ואין את הבחורה. בדיוק בגלל זה אגו טריפ ישראלי תמיד נעשה ותמיד ייעשה עם קריצה - עוד מהימים העליזים של השב"ק, דרך הימים המוזרים של סאבלימינל ועד ימינו אנו בהם אפשר לראות את פלד ב-"מזומנים" שר על "שטרות מרשרשים להרשים נשים"  בדרכו לקנות קפה שחור מ-AM:PM. נשאלת השאלה האם אפשר בכלל לעשות אגו-טריפ ישראלי אותנטי? אגו-טריפ שפשוט מתאר פנטזיה שהתממשה.




"מפוצץ את קיסריה אין מקום לשבת, עולה להופיע עם בקבוק מים ומגבת".

נצ'י נצ' כבר עשה את זה פעם. הוא כבר תרגם לעברית קונספטים שעובדים רק באנגלית, לא תרגום גוגל טרנסלייט, תרגום של אווירה, של תחושה. הוא תרגם את התחושה שעוברת בקטעים של וו-טאנג ב"פלטינה מחומשת" המופתי, קטע שנשמע כמו גוסטפייס קילה עושה "עלייה" ועובר שטיפת מוח תרבותית בישראל. נצ'י נצ' הפך שם את סטטן איילנד לפתח-תקווה, את הגטו לפריפריה, הוא הצליח לחרוז במיומנות את הרבי מילובביץ' ללני קרביץ כאילו מדובר במחט ותחת ולהזכיר בנשימה אחת את יצחק רבין, לב לבייב, נינט וששטוס כאילו שכולם חלקים משלימים באותה מכונה.




 ב-"שלמה" (מתוך "בור ועם הארץ") נצ'י נצ' מייבא לישראל אגו-טריפ אותנטי. אמנם רחוק היום בו הוא יהפוך לבעלים של הפועל פ"ת אבל מי צריך את המיטה החולה הזאת אם אפשר פשוט להיכנס לנעליים של שלמה ארצי? כל שורה בשיר הזה נשמעת כאילו שלמה ארצי בכבודו ובעצמו מתאר בבוטות משהו שכולנו יודעים עליו ("אני הגב גבר כולם מקשיבים לי טוב, יושב לסשן עם שלום חנוך וגידי גוב"). "שלמה" זורק רפרנסים לעצמו ("שדות של אירוסים, בבנק אין לי מינוסים"), מסתלבט על כמה הוא מניאק ("דופק זמרות מתחילות שנשמעות כמו חרא") ודוחף לנו בפנים את כל הדברים שלנו אין ולו יש. כל הסיפור הזה מגובה בביט ששם את הפוקוס על שלמה, קולות רקע שמזכירים לנו שהוד קיסריותו שיחק בחסמב"ה וגיטרה שנשמעת כאילו הוקלטה עם סינגולדה באיזה אילתור של צהריי שישי בפנטהאוז.  



תגובה 1: